החלטה בתיק ב"ש 5144/08

1.      בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים, ג'אסן סיורי ומחמוד שעלאן, עד לתום ההליכים נגדם בתפ"ח 550/08.

2.      על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, משיב 1 ואחיו שוכרים מספר יחידות דיור ומחסנים בעיר העתיקה בירושלים, מאדם ושמו חסן בן יעקב נששיבי (להלן: המנוח), ומאחותו, צדיקא נששיבי. במהלך שנת 2008 התפתחו סכסוכים בין משיב 1 לבין המנוח ואחותו, בעניינים שונים הקשורים באותם נכסים, כגון גובה שכר הדירה, ותוספות בנייה שמשיב 1 ואחיו היו מעוניינים לבצע בהם, אשר נתקלו בהתנגדות המנוח ואחותו. סכסוכים אלה הביאו את אחותו של המנוח להגיש תביעה לסילוק יד נגד משיב 1 ואשתו. כחודש לפני הרצח, איימו משיב 1 ואחיו כי ישחטו את המנוח. המבקשת טוענת, כי סמוך ל-  13.8.08, שידל משיב 1 את משיב 2 לרצוח את המנוח. משיב 2 הסכים לכך, וכתב האישום מפרט את הפעולות שביצעו השניים במסגרת תכנון הרצח ולשם קידומו. בבוקר ה- 14.8.08, בסמוך לשעה 07:30 (בטיעוניה בעל פה נקבה ב"כ המאשימה בשעה 06:45 כשעת הרצח, כנראה בטעות), המתין משיב 2 למנוח, בסמטה שליד פתח ביתו. משיצא המנוח מביתו, התנפל עליו משיב 2 מאחור, ודקר אותו בגבו שש דקירות, בסכין שקיבל לשם כך ממשיב 1. דקירות אלה הביאו למותו. המבקשת מייחסת לשני המשיבים גם יחד עבירה של רצח, ולמשיב 1, בנוסף, גם עבירה של שידול לרצח.

3.      אין חולק, כי אם יימצא שיש ראיות לכאורה נגד המשיבים, קמה עילת מעצר שאין לאיינה בחלופה, ודינם להיעצר עד לתום ההליכים נגדם, אלא שבאי כוחם טוענים כי בידי המבקשת אין ראיות לכאורה. ב"כ משיב 1 טוען טענה זו בקול גדול, ואילו ב"כ משיב 2 מודה כי קיימת תשתית "מסוימת" של ראיות לכאורה, אולם, לטעמה, משקלן המצטבר של הראיות בתיק, קטן. למעשה, ב"כ משיב 2 לא טענה מעבר לכך דבר, וביקשה לצרף טענותיה לטענותיו של ב"כ משיב 1.

נפנה, אם כך, לבחינת הראיות שבידי המבקשת:

4.      כמתואר בכתב האישום, ביום 14.8.08, בשעה 07:30 בבוקר, נרצח המנוח בסמטה בעיר העתיקה, בסמוך לביתו. הרוצח הכיר את אורחותיו של המנוח. הוא ידע היכן מקום מגוריו, וחיכה לו בזמן שהוא אמור לצאת לעבודת יומו. הרוצח תקף את המנוח מאחור בסכין, דקר אותו מספר דקירות, והותיר אותו מדמם למוות.

5.      נתחיל מהסוף: בזירת העבירה נמצאה הסכין ששמשה לרצח. בדיקת DNA של הדם שנותר על הסכין העלתה, כי המדובר בדמו של משיב 2, אשר ככל הנראה נדקר קלות בידו במהלך הרצח. יתרה מזאת, טביעת אצבע של משיב 2 נמצאה על גבי לוח עץ, שנמצא מושלך בזירה. אל תפקידו של לוח העץ נחזור בהמשך. מכל מקום, ניתן לקבוע בשלב לכאורי זה, כי משיב 2 היה בזירת הרצח, דקר את המנוח בסכין, והשאיר מאחוריו את חותמו. בהיעדר הסבר סביר, המאיין על פניו את ערכן של ראיות אלה, די בהן, לטעמי, כדי לקבוע שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של משיב 2. אין זו תשתית "מסוימת" של ראיות לכאורה, כטענת באת כוחו, כי אם תשתית איתנה, המספיקה, כשלעצמה, לביסוס כתב אישום ברמה הנדרשת לצורך ההליך שלפניי. בהמשך נראה כי קיימות נגדו ראיות נוספות.

6.      ובחזרה להתחלה: סמיר חרוב מתגורר בדירת חדר השייכת למשיב 1. יחד עמו מתגוררים עלי אלחרוב, ובנו איהאב. לטענתו, ביום 13.8.08, יום לפני הרצח, בסביבות השעה 19:00, התקשר אליו משיב 1 ואמר לו שאמור להגיע אורח שיצטרף אליהם לדירה וישן עימם. זמן מה לאחר מכן נשמעה דפיקה בדלת, ונכנס משיב 1 בלווית בחור זר, הוא האורח. האורח מתואר על ידו כאדם גבוה, רזה, צבע עורו בין שחום ללבן, ושיער ראשו שחור, ארוך, מסורק לאחור ולצד. סמיר מוסר את תיאור הבגדים שלבש האורח, וטוען כי הזדהה בפניהם בשם אחמד, אולם שמע אותו מדבר בטלפון ומזדהה בשם יוסף. האורח אמר כי נשאר מאוחר בירושלים ורצה לישון בבית מלון, אולם משיב 1 הביא אותו לדירתם. סמיר שולל, בהודעתו (מיום 19.8.08), ביקור נוסף של משיב 1 או של מישהו אחר באותו לילה. סמיר טוען, כי התעורר בסביבות השעה 05:30, ראה את האורח ישן, ושב ונרדם. בסביבות השעה 06:30 התעורר בשנית, וראה כי האורח נעלם. לשאלת החוקר כיצד מתיישבת הודעתו עם פרטים שמוסרים השוהים האחרים בדירה, משיב כי לא היה ממש עירני.

7.      יום למחרת הודעה זו (הודעה מיום 20.8.08), מעיד סמיר כי משיב 1 הביא לאורח שקית, ובה פיז'מה, מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה, ונעליים. כמו כן הביא עימו שני כרטיסי טוקמן, אחד של אורנג' ואחד של סלקום, והוא הטעין אותם. לבקשתו של משיב 1, שלח את מפתח המחסן אליו באמצעות איהאב, אולם אינו זוכר אם איהאב הביא עימו משהו בשובו מהמחסן. בנו של משיב 1 הביא בשלב מאוחר יותר שקית לבנה עם כפכפים שחורות עבור האורח. סמיר עומד על כך שלא ראה כעכים (בייגלך) מובאים לדירה, כפי שלא ראה גם שמישהו הביא לוח עץ.

8.      הרושם המתקבל למקרא הודעותיו של סמיר, שנעצר ונחקר באזהרה בחשד שהיה שותף לרצח המנוח, כי מלכתחילה ידע יותר ממה שהיה מוכן לשתף בו את המשטרה, אולם בשלב מסוים החל לספר את הידוע לו, ועל גרסתו האחרונה אעמוד בהמשך. מכל מקום, גרסתו של סמיר מיום 20.8.08, משתלבת בהודעותיהם של עלי ואיהאב, כפי שנראה עתה.

9.      עלי חרוב מוסר בהודעתו (מיום 18.8.08), כי ב- 13.8.08, אמר לו סמיר שמשיב 1 מבקש שהם ילינו אורח בדירה בה הם מתגוררים. משהביע התנגדות בשל כך שהדירה קטנה מאוד, אמר לו סמיר כי משיב 1 ביקש זאת ממנו, ומאחר והבית שלו, אין הם יכולים לסרב לו. כשהגיע הביתה והחל להכין אוכל, הופיע משיב 1 ביחד עם האורח. השניים לא הגיעו בדרך הרגילה, אלא מכיוון הגג. לאורח הייתה שקית גדולה של בייגלך, וסמיר שאל אותו לשם מה הוא צריך אותם. האורח ענה כי הוא רוצה לחלק אותם במסגד אל אקצה. סמיר תמה, שכן בכל בוקר אופים בייגלך טריים, והאורח השיב שכבר קנה, ושזה לא משנה. האורח אמר להם ששמו אחמד סמיר. בסביבות השעה 22:30 הגיע בנו של משיב 1, ובידו שקית ובה פיג'מה. כמו כן הביא עימו לוח עץ. האורח אמר שהוא רוצה לכוון את הפלאפון שלו לשעה 06:00 כדי להספיק להגיע לעבודתו בבוקר. כשפגש עלי את סמיר בשוק, למחרת, בסביבות השעה 9:00, שאל אותו היכן לוח העץ שהביא עימו אמש בנו של משיב 1. סמיר השיב, כי ייתכן שהאורח ("אחמד") לקח את לוח העץ ואת שקית הבייגלך. עלי מתאר את האורח כבחור גבוה, שחום, ובעל שיער תלתלים ארוך.

10.  בהודעה נוספת מאותו יום מוסר עלי כי לפני שמשיב 1 הלך מן הדירה הוא שאל אותם אם הם צריכים משהו, והאורח ביקש שישלח לו שני כרטיסים, אחד של אורנג' ואחד של סלקום. משיב 1 שלח את הכרטיסים באמצעות בנו, והוא הביא אותם ביחד עם הפיג'מה ועם לוח העץ.

11.  בהודעה שלישית (מיום 25.8.08), מוסר עלי כי למעשה היה זה בנו איהאב שהביא את לוח העץ ושקית עם פיג'מה לאורח. לדבריו, התברר לו כי משיב 1 התקשר לסמיר, וביקש ממנו שישלח אליו את איהאב עם מפתחות המחסן שלו. איהאב סיפר לו שהלך למשיב 1 והמתין ליד פתח המחסן. למשיב 1 היו שני לוחות עץ מחוברים זה לזה. משיב 1 הביא מברג ופירק את החיבורים. כמו כן הייתה במחסן שקית סגורה. משיב 1 נעל את המחסן והורה לאיהאב, כך לדברי עלי, לתת את המפתחות לסמיר, את השקית לאורח, ולהניח את לוח העץ במחסן הדירה בה הם מתגוררים.

12.  איהאב, בנו של עלי, מוסר בהודעתו (מיום 18.8.08), כי בסביבות השעה 21:30 של יום ה- 13.8.08, הגיע משיב 1 והביא לאורח שתי שקיות שחורות, ופתח אותן בפניהם. הייתה שם פיג'מה. משיב 1 שאל את האורח אם הוא צריך עוד משהו ממנו, והלה השיב כי הוא זקוק לשני כרטיסי טוקמן, של אורנג' ושל סלקום. משיב 1 אמר שיחזור אליו בעוד חצי שעה. בשלב מסוים התקשר משיב 1 לסמיר, שכן האורח לא ענה לו, וביקש כי סמיר ישלח אותו (את איהאב) אליו. איהאב הלך למחסן של משיב 1, והלה פירק בנוכחותו לוח עץ שהיה מורכב משני חלקים. הוא נתן לו את החלק האחד והחביא את השני. כמו כן, נתן לו שקית שחורה ונראה לו שהיו בה בגדים, וכן נתן לו את המפתח של המחסן. הוא אמר לו לחזור לדירה וכי הוא עצמו יצטרף אליהם בעוד מספר דקות, כפי שאכן עשה. מאוחר יותר הגיע בנו של משיב 1 והביא עימו שקית ובה כפכפים שחורות. איהאב מעיד כי האורח רזה, יש לו שיער מתולתל ארוך קצת, וכי הוא שחום. האורח אמר שקוראים לו אחמד.

13.  סמיר ועלי נתבקשו להשתתף במסדר זיהוי, כדי לראות האם הם יכולים לזהות את ה"אורח". שניהם הצביעו בביטחון מוחלט על משיב 2. יוער, כי למעשה לא היה צורך לערוך מסדר זיהוי של ממש, שכן משיב 2 שהה, על פי הודעותיהם, שעות רבות במחיצתם. די היה, אפוא, בהצבעה. ב"כ משיב 1 העלה בטיעוניו טענות שונות הנוגעות למסדר הזיהוי, אולם לא מצאתי כי יש בהן כדי לאיין את ערכו הלכאורי. בשלב זה של בחינת הראיות לכאורה, די בגרסתם של העדים המזהים כדי לקבוע, אם כך, כי ה"אורח" שהגיע בלווית משיב 1 ולבקשתו, הוא משיב 2.

14.  בזירה, כאמור, נמצא לוח עץ ועליו טביעת אצבע של נאשם 2. חוות דעת מז"פ קובעת, כי קיימת "סבירות גבוהה", שלוח העץ שנמצא בזירה, ולוח העץ שנמצא במחסן של משיב 1 היו מחוברים בעבר זה לזה. חוות הדעת מאששת את עדותו של איהאב, שראה את משיב 1 מפרק את שני לוחות העץ, ושולח אחד מהם עימו לדירה. לוח עץ זה לא היה בבוקר בדירה, כפי שהעיד על כך עלי. הצירוף של עדותו של איהאב, אשר על פניה יש לקבלה כעדות הנמסרת לפי תומה, ביחד עם חוות דעת מז"פ, מביא למסקנה כי לוח העץ שנמצא בזירה, ועליו טביעת אצבע של משיב 2, הוא לוח העץ שנשלח על ידי משיב 1 באמצעות איהאב. הנה לפנינו ראיות לכאורה, המחברות, באמצעות לוח העץ, בין משיב 1 לבין משיב 2, שהוא, לכאורה, הרוצח, כעולה מן הצירוף של ראיית ה- DNA וטביעת האצבע.

15.  סיכום ביניים: משיב 1 הביא את משיב 2 לדירת החדר בה מתגוררים העדים הנ"ל. השניים הגיעו לדירה דרך הגגות, ולא בהליכה בסמטאות, ולפרט זה אתייחס בהמשך. משיב 1 דאג לצרכיו של ה"אורח", הלא הוא משיב 2, ובכלל אלה בגדים להחלפה ופיג'מה, וכן כרטיסי טוקמן. משיב 2 הביא עימו שקית מלאה בבייגלך, בטענה המוזרה כי ברצונו לחלק את הכעכים למחרת, במסגד אל אקצה, למרות שאין קל מלהשיג כעכים טריים בבוקר. בשלב מסוים, פירק משיב 1, בנוכחות איהאב, שני לוחות עץ שהיו מחוברים זה לזה. אחד מן הלוחות נשלח על ידי משיב 1 לדירה בה התארח משיב 2. הלה עזב את הדירה לפני השעה 06:30, והרצח בוצע בסביבות השעה 07:30. על סכין הרצח נמצאו שרידי דמו של משיב 2. לוח העץ ששלח לו משיב 1, נותר בזירה מאחוריו, ועליו טביעת אצבעו.

16.  ועתה לפשר השימוש בלוח העץ ובכעכים. בעיר העתיקה בירושלים מותקנות מצלמות אבטחה לרוב. עובדה זו ידועה היטב למתגוררים בעיר העתיקה, ומהווה הסבר, קודם כל, לכך שמשיב 1 הופיע עם ה"אורח" בדירתם של סמיר, עלי ואיהאב, דרך הגגות, וזאת על מנת להימנע מצילום שיצביע על קשר ביניהם, מספר שעות לפני הרצח. והנה, כדי להימנע מזיהויו של משיב 2 באמצעות המצלמות, הרי שבדרכו לזירת הרצח, הניח על ראשו את לוח העץ שמשיב 1 נתן לו, ועליו הכעכים, וכך יכול היה להלך בסמטאות העיר העתיקה מבלי שיעורר חשד, ומבלי שפניו ייראו למצלמה. ואכן, סביב זירת הרצח, שהיא עצמה לא הייתה בטווח מצלמה כלשהי, נקלטה דמותו של בחור גבוה ורזה, לבוש במכנסי ג'ינס כחולים וחולצה לבנה, הנועל כפכפים שחורים, מתהלך ולוח עץ ועליו כעכים על ראשו. דקות ספורות לאחר מכן, לאחר הרצח, נראה אותו בחור רץ, ויוצא משער שכם, כשהוא משוחח בטלפון נייד. נזכיר לעצמנו, כי סמיר מסר באחת מהודעותיו, כי הבגדים שהביא משיב 1 לאורח כללו מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה, וכפכפים שחורים. גם כך נקשר משיב 1 למשיב 2.

17.  מחקר תקשורת שבוצע העלה, כי בין משיב 1 לבין משיב 2 התנהלו שיחות טלפון אינטנסיביות, בערב שקדם לרצח, ובבוקר הרצח. כאמור לעיל, דקות ספורות לאחר הרצח, נראה משיב 2 יוצא משער שכם ומשוחח בטלפון. בפלט השיחות הנכנסות של משיב 1, ניתן לראות מספר שיחות נכנסות ממשיב 2 למשיב 1, כשהראשונה שבהן בשעה 06:49. איכון של מכשיר הטלפון של משיב 2 מראה כי הוא היה באזור העיר העתיקה בזמן הזה. שיחות הטלפון קושרות בין השניים, ומשידוע לנו כי הרצח בוצע בסביבות השעה 07:30, ודקות ספורות לאחר מכן נראה משיב 2 יוצא משער שכם ומשוחח בטלפון, וכששיחה מתאימה מופיעה בפלט השיחות הנכנסות של משיב 1, הרי לפנינו ראיה נוספת המצביעה על סיבת הקשר בין השניים,  הלא היא רצח חסן נששיבי.

18.  כאמור, הסכין ששימשה לביצוע הרצח נתפסה בזירה. במכנסיים השייכים למשיב 2 נמצאה סכין נוספת עם נדן, ונדן נוסף ריק. במחסן השייך למשיב 1 נערך חיפוש, ונמצאו בו סכינים זהים לאלה שנתפסו בזירה ובחזקת משיב 2. ראיה זו כשלעצמה לא יכולה הייתה לבסס כמובן, את הקשר בין משיב 1 לבין משיב 2 ולרצח, שכן ניתן להניח שאין המדובר בסכינים יוצאות דופן. יחד עם זאת, בעובדה שהן ברשות משיב 1 והן ברשות משיב 2 סכינים זהות, וכאשר ידוע לנו כי משיב 1 סיפק למשיב 2 בערב הרצח פריטים שונים שהיו במחסן שלו, יש בכך משום תוספת ראייתית למכלול הראיות הקושרות בין השניים, וממילא ביניהם לבין הרצח.